איי-קי-דו – הדרך לאנרגיה הרמונית

בדומה לתורות הלחימה האחרות שעליהן היא מבוססת, גם האייקידו כוללת בתוכה מגוון טכניקות שייעודן להגן על המתאמן ואף להכריע את התוקף / היריב. אולם, עם התפתחות האייקידו היא הפכה מתורת לחימה (כלומר, מגישה מבוססת פעולות טכניות וטכניקות של הגנה והתקפה הממוקדת בשיפורן) ל"אמנות לחימה" – גישה הכוללת פילוסופיה רחבה וממוקדת בדרכים בהן יכול המתאמן לשפר את עצמו, למטב את הקשרים עם סביבתו ולמצוא את ההתאמה וה"מקום" שלו בעולם.

כפי שניתן כבר להבין, על אף שהאייקידו, בתיאוריה, מבוססת על התורות והטכניקות האחרות, בפועל, היא אינה דומה לאף אחת מהן. וזאת, במידה רבה, בזכותו אישיותו של המפתח שלה, מוֹרִיהֶיי אוּאֶשִיבָּה, האדם המכונה בפי האייקידוקאים "המורה הגדול" – "או-סנסיי".
אאושיבה התמחה בלא מעט תורות לחימה מסורתיות ועתיקות, כשמכל אחת מהן, הוא ברר בקפידה רבה את המיטב. כך, כשצירף גישה לגישה, תרגיל לתרגיל, יצר בשנות ה-30 של המאה הקודמת האו-סנסיי את האייקידו הבסיסית.

אבל האייקידו, כדרכה של כל גישה לחיים, המשיכה להשתנות, להתפתח ולהשתפר (בין אם על ידי האו-סנסיי ובין אם על ידי תלמידיו ותלמידי-תלמידיו) עוד עשרות שנים לאחר מכן. כך שניתן לומר בביטחון רב, כי לא רק שהאייקידו היא אמנות הלחימה החדישה והתקדמת ביותר, אלא שהיא גם הגמישה והמגוונת ביותר מבין תורות ואמנויות הלחימה המוכרות לנו כיום.

את האייקידו, יותר מכל דבר אחר, ניתן לדמות למסע, מסע של המתאמן להכרת עצמו ולשיפור עצמי, כמו גם מסע למציאת "מקומו" בצד הסובבים אותו. וכמו בכל מסע, גם ב"מסע" האייקידו חשוב ביותר לבחור את ה"שותפים" שלכם למסע – את הדוג'ו בו תתאמנו ואת המורה / המדריך שילווה אתכם בדרככם!